החלטה בתיק ע"ע 2203-07-11

1.                                                                                                                                                                                                           לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 11.5.11 (ע"ב (ב"ש) 2193/08, כבוד סגנית הנשיאה, השופטת יהודית הופמן ונציג הציבור מר אלחיאני).

רקע וטענות הצדדים

2.       הערעור, מושא הבקשה להארכת מועד זו, עניינו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אשר קבע כי המשיבה התפטרה בדין מפוטרת - עקב מצב בריאותה וזיכה  את המשיבה בפיצויי הפיטורין.

המבקשת טענה, בבקשה להארכת מועד, כי בא כוחה שהה במילואים, בסמוך לקבלת פסק הדין במשרדו וכן כי תוך כדי שירות המילואים, שהה בכנס לשכת עורכי הדין באילת.

בשל כך, חלה טעות במניין המועדים להגשת הערעור.

המשיבה טענה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף שבועיים מהמועד האחרון להגשת הערעור וכי אינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת המועד; עוד ציינה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים.

דיון והכרעה

3.       המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור.

בהתאם לטענת המבקשת, התקבל בידיה פסק הדין ביום 19.5.11 ומכאן שהמועד האחרון להגשתו הוא יום 19.6.11 (מאחר שהיום השלושים חל בשבת). נמצאנו כי בקשת רשות הערעור, אשר הוגשה ביום 3.7.11 - הוגשה בחלוף המועדים להגשת הערעור.

מחוקק המשנה נתן דעתו למקרים מעין אלו וקבע, בתקנה 125 לתקנות:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע בעא"ח (ארצי) 56/05 :

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בעניין ידידיה עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

  "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

4.       יישום ההלכה הפסוקה מעלה כי מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל "טעם מיוחד" למעט טעותו של בא כוחה במניין המועדים.

אשר לטענה זו, נחה דעתנו כי דינה להידחות; על אף שטעות יכולה להוות טעם מיוחד, עליה להיות כזאת שאינה ניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית ועל טעות, בכלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון :

 "גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית".